החלטה בתיק ע"ע 51560-02-13

זוהי בקשתה של המשיבה 2 לערעור שבנדון, לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי

1.           המערער מבוטח במשיבה 1 (להלן- מבטחים) בתוכנית פנסית יסוד ובתוכנית פנסיה מקיפה, והחל מיום 17.10.01 קיבל ממבטחים קצבת נכות מלאה.

החל מחודש ינואר 2008, עם הגיעו של המערער לגיל פרישה, החלה מבטחים לשלם למערער קצבת זקנה, במקום קצבת הנכות שקיבל קודם לכן.

               להשלמת התמונה יצוין כי ביום 11.10.01 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכם גירושין אליו הגיעו המערער וגרושתו, היא המשיבה 2 בערעור שבנדון, לפיו, נקבע, בין היתר, כי כשתקום זכאותו של המערער לקצבת זקנה, תהיה זכאית המשיבה 2 לקבל מחצית מהקצבה.

אי לכך, החל מחודש ינואר 2008 מועד בו החלה מבטחים לשלם למערער קצבת זקנה, היא העבירה מחצית מקצבתו למשיבה 2 (אשר תקרא להלן - המשיבה).

2.           המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב בתיק ק"ג 13178-09-11 כנגד מבטחים בטענה כי מבטחים פעלה בניגוד לתקנון עת החליטה להפוך את קצבת הנכות שקיבל לקצבת זקנה.

               לציין כי בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, ביקשה מבטחים לצרף לתובענה כצד ג' את המשיבה, וחרף התנגדות המערער, נעתר בית הדין לבקשה.    

3.           מותב בית הדין האזורי (השופט דורי ספיבק ונציג ציבור מר איתן גולדמן) דחה את התביעה וקבע כי מבטחים פעלה בהתאם להוראת התקנון שעה שהחלה לשלם למערער, עם הגיעו לגיל פרישה, את קצבת זקנה במקום קצבת הנכות. כמו כן קבע בית הדין קמא כי מבטחים פעלה ופועלת כדין עת מעבירה היא למשיבה מחצית מקצבת הזקנה של המערער בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין קמא אף קיבל גם את טענת המשיבה לפיה התביעה נגועה בחוסר תום לב, שכן המערער הגיש מאחורי גבה תביעה למתן סעד הצהרתי, תוך שהסתיר מבית הדין את העובדה שמתן הסעד המבוקש יפגע קשות במשיבה.

               באשר להוצאות ההליך, בית הדין היה ער להלכה הפסוקה לפיה רק במקרים נדירים ויוצאי דופן יש מקום  לחייב גמלאי בהוצאות משפט. עם זאת, מצא בית הדין כי בנסיבות העניין היה מקום לחייב את המערער בהוצאות ריאליות הן למבטחים והן למשיבה. זאת בהתחשב בכך שהוצאות מבטחים באו מכיסם של מבוטחיה וכי עוד בשלב קדם המשפט הביעה מבטחים נכונות לוותר על הוצאותיה אם לא יעמוד המערער על תביעתו, אך הוא לא נענה. כך דבר גם לגבי הוצאות לטובת המשיבה, אשר נמצא שעל אף שהיא אישה דלת אמצעים, נאלצה להוציא מכיסה ממון רב על מנת לשכור את שירותיו של עו"ד פרטי על מנת להתגונן מתביעה חסרת כל בסיס.

               אי לכך, חייב בית הדין את המערער לשאת בהוצאות מבטחים בסך של 6,000 ש"ח ולשאת בהוצאות המשיבה בסכום נוסף של 10,000 ש"ח.

4.           על פסק דין זה הגיש המערער את ערעורו שבנדון.

5.           להשלמת מלוא התמונה יצוין כי במקביל להגשת הערעור, הגיש המערער לבית הדין האזורי, בקשה לעיכוב תשלום הוצאות המשפט שהושתו עליו בעקבות שנדחתה, ועל הגיש בקשה לעיכוב הליכים לבית דין זה.

6.           בהחלטת בית דין זה (השופט אילן איטח) מיום 20/5/13, נדחתה בקשתו של המערער לעיכוב הליכים. במסגרת החלטתו זו קבע השופט איטח בין היתר, כי ככלל, פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה, ובמקרה זה לא ראה התצקה להתערבות ערכאת ערעור בהוצאות שהושתו, ובאשר לערעור על פסק הדין, גופו, קבע כי:

  "לאמור אוסיף כי לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור, ככל שהם קיימים, יש בהם כדי להשליך על המסקנה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. על פני הדברים נראה כי לא נפל פגם במסקנות בית הדין לעניין פרשנות תקנון מבטחים וכן לענין העברת מחצית מקצבת הזקנה של המבקש לידי המשיבה, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שאישר את הסכמי הגירושין ביניהם".

7.           על פסק דין זה הגיש המערער את ערעורו שבנדון.

8.           משלא שולמו הוצאותיה של המשיבה גם לאחר החלטת השופט איטח כאמואר לעיל, הגישה המשיבה את בקשתה שבנדון לחיוב המערער בהפקדת ערובה.

עיקרי טענות הצדדים